רחל פייג וישניא רומא העתיקה מילאה תפקיד מרכזי בשיח הפאשיםטי באיטליה של ימי מוםוליני . הפאשיזם האיטלקי , שהיה חסר אידיאולוגיה מגובשת , ביקש להקנות לעצמו ייחום אבות וחזות של התפתחות היסטורית אורגנית . הוא הציג עצמו כיליךי , מקומי וטבעי - ממשיך דרכה של רומא העתיקה ואלטרנטיבה ראויה לכל אותם עקרונות זרים ובלתי הולמים , כמו ליברליזם ודמוקרטיה פרלמנטרית , שיושמו באיטליה לאחר איחודה ולשיטתו של המשטר הפאשיםטי גם הביאו את המדינה אל עברי פי פחת . ? הצורך ליצור זהות לאומית חדשה גרם למשטר לכלול בתעמולתו את הטענה כי יש להחיות מחדש את הגניוס הרומי . הזיקה בין הפאשיזם לרומא בימי גדולתה הודגשה בכל דרך אפשרית , והרטוריקה הרשמית הייתה גדושה מוטיבים לטיניים ורמיזות לתרבות ולהווי החיים של רומא העתיקה . אף שהשם פאשיסטים נשאב מן המילה האיטלקית המודרנית fascio ( אגד , צרור ) ולא מן המונח הרומי - fasces אותה אגודת זרדים ובמרכזה גרזן , אשר נשאו בידיהם הליקטורים כסמלי השלטון הצבאי והאזרחי - ( imperium ) הודחק המקור המודרני עד מהרה לטובת הפרשנות הקלסית שהוטמעה במערך ההסברה הפאשיסטי , והחל מ 1926 אף זכו הפסקם להי...
אל הספר