מראשיתו צורת בידור פופולרית שצריכתה התאפיינה במידה רבה של חוסר רשמיות . בשונה מהתנהגותו של קהל בתיאטרון , הקהל בבית הקולנוע נכנס ויצא באמצע ההצגה , אכל ושתה במהלכה והיה נתון לפחות לחץ חברתי "להתלבש יפה" לקראת בילוי זה ' . מאפיין זה התאים לתרבות הצברית הישראלית , שטיפחה בוז כלפי רשמיות ומכובדות , ועם זאת היו שניצלו את הביקור בקולנוע לא רק כדי לראות אלא גם כדי להיראות ולהפגין את עצמם ואת מלבושיהם . בשיר של ישעיהו לויט משנת 1950 מתואר אולם הקולנוע הישראלי בעת הצגת בכורה ככולל מי קולון , פודרה , שפתון , תמרוקים . מתחבקים כמו בדאנס . שמלות א לא פראנס - שני חלקים . לבוש נשף מחשוף פוער עד המעי העיוור . בשנות החמישים החלו בתי הקולנוע עורכים "הצגות בכורה למוזמנים " כמאורע חברתי חשוב . אחד מבעלי בתי הקולנוע כתב בהתפעלות ובאהדה על "בעלי מעמד חברתי גבוה , " אשר ייעלבו אם לא יוזמנו לאירוע , על "תצוגת אופנה של נשים חמודות וחינניות " ועל מבקרים ועיתונאים התובעים את מקומם . בין מקבלי ההזמנות "נראה מספר לא מבוטל של אנשי השלטון וראשי מחלקות של משרדי הממשלה . " מאפיין מקומי ואף פרובינציאלי משהו בהתקבלות ...
אל הספר