פוטנציאל הוא שקובע את התוצאות , אלא היישום הממשי של יכולות שפותחו . לא היה איש שהאמין יותר מאדם סמית בשוויונם המולד של הבריות . סבור היה , שההבדלים בין בני אדם קטנים מן ההבדלים בין כלבים ; שההבדל בין פילוסוף לסבל הוא פרי חינוך בלבד " . הוא גם דחה בבוז את הסברה , שלפיה הלבנים באמריקה עולים על עבדיהם השחורים " . אולם , האי שוויון החברתי שהתבטא בעושר ובמעמד , שהיה סוגיה בוערת בהשקפה הלא גדורה , היה בעל חשיבות פחותה בהשקפתו הגדורה של סמית על האדם בחברה . מטעמים מוסריים וכלכליים כאחד התנגד סמית לעבדות כתהליך חברתי . אבל תוצאות חברתיות כלליות , כמו פערים בהכנסות ובזכויות יתר , לא נראו בעיניו שקולות כנגד המטרות התהליכיות של חופש הפעולה האזרחית והכלכלית . גם לא היה זה עניין של תמיכה בעשירים ובבעלי שררה . בפרק השני כבר עמדנו על חוסר ההערכה שרחש סמית לאנשי עסקים . הוא גם חזר והצביע על סגידתם הנואלת של ההמונים לאצולה , לבני משפחת המלוכה , ולמיוחסים או לבעלי הכוח בכללם , סגידה המגעת אף עד כדי כך שההמונים מחקים את מידותיהם המגונות של אלה - והטעים איך הרווח הפסיכולוגי העצום הזה המושג בלי מאמץ מתקבל ...
אל הספר