בשולי שתי השכונות העיקריות שתוכננו ונבנו באזור רחביה , רחביה א ורחביה ב , קמו באמצע שנות השלושים עוד שתי שכונות קטנות : מעונות עובדים א ומעונות עובדים ב . ההקמה של שכונות אלה קשורה לתופעה כללית שהתפתחה בקרב שכבת הפועלים העירונים היהודים בארץ ישראל בתקופת המנדט . הגידול המהיר של האוכלוסייה היהודית בתקופה זו בארץ בכלל ובירושלים בפרט הביא לידי עלייה במספר הפועלים העירונים היהודים והחלה אצלם מצוקת דיור חמורה . יוקר הבנייה , תנאי המימון הקשים , המצב הפוליטי , שהוביל לספסרות במחירי הקרקע , העלו את שכר הדירה עד שהיה גבוה בהשוואה להכנסות הפועל . הסתדרות העובדים רצתה לפתור את בעיות הדיור של העובדים בהנחה כי כך גם תביא לחיזוק מעמד הפועל העירוני . לפיכך קמו בארץ ישראל שלוש צורות מגורים של שכונות ושיכונים של הפועלים היהודים : שכונות פועלים , מעונות עובדים , שיכוני עובדים . שכונות פועלים : שכונות של בתים חד קומתיים שסביב כל בית היה מגרש שיועד לשמש משק עזר למשפחה ועובד בידי בני המשפחה בלבד . שכונות כאלה הוקמו סמוך לערים הגדולות , כמו שכונת בורוכוב ליד תל אביב , שכונות קריית חיים וקריית עמל ליד חיפה ...
אל הספר