כבר בדיון הקודם עסקנו בבושתם של בעלי המום גם כשהדברים אמורים במבט או בהערת אגב בלבד . כאמור , לא אחת עמדה המגבלה הגופנית במרכז הווייתו של בעל המום וקבעה את הדרך שהחברה תפסה אותו . אחת מנגזרותיו של עניין זה היא סוגיית קשרי הנישואין עם בעלי מום וטענת המום כעילה לביטול שידוכין ונישואין . בניגוד לחברות בתקופות מאוחרות יותר שבהן ההתקשרות בין בני זוג מקורה על פי רוב ברגשות אהבה , הערכה ומשיכה הדדיים , מערכת הנישואין בחברות המסורתיות הייתה דרך להםדרתם של יחסים ביךמשפחתיים ולשמירה על רכוש משפחתי , וכן דרך להתקדמות חברתית . כפי שראינו בתשובת רש"י בדיון על הצרעת , חלק מן הדיונים ההלכתיים בעניין עוסקים בענייני "מיקח טעות " בנישואין . הטענה שאחד מבני הזוג ניסה במכוון להסוות או להסתיר את מומו כדי לא לטרפד את השידוך מכונה "טענת מומים . " טענת מומים היא אחת מטענות "מיקח טעות" שהופיעו לא אחת בספרות ההלכתית כעילות לגירושין . המקרא אינו עוסק במפורש בטענת מומים , אלא רק בפגם בתולין " ) לא מצאתי לבתך בתולים , " דברים כב , יז . < אולם כבר בתלמוד מצוי דיון בחשש מפני ניסיון להונאה בבחירת בן זוג ובניסיונות מצ...
אל הספר