המרחב המקודש הוא המקום שבו מתאספת הקהילה . ראינו כבר לעיל כי יש לדון במרחב זה בנפרד , במיוחד בבואנו לבחון את מערכת היחסים בינו לבין מי שאינם שלמים בגופם ובנפשם . התפיסה הדתית ריטואלית מזהה נוכחות אימננטית של האל במרחב המקודש ומוצאת את ביטויה בחפצים מקודשים ( ספר התורה וארון הקודש ) ובהעדפה שבמקום זה יתכנס ציבור המונה עשרה גברים לפחות - מניין ( המונח המקראי " עדה" פורש בכל הספרות התלמודית והבתר תלמודית כעשרה אנשים . ( האמונה בנוכחותו של האל במרחב המקודש גררה בעקבותיה כבר במקרא סדרה של דרישות בתחום ההתנהגות וההופעה החיצונית . האנתרופולוגית מרי דגלס עסקה בהרחבה בקשר שבין שלמות גופנית לקדושה . בעקבותיה עמדו גם פרשני מקרא מודרניים על חשיבות השלמות הגופנית באתוס הדתי המוצא את ביטויו בספר ויקרא והדגישו את הקשר בין = ) wholeness שלמות ) לבין 2 holiness ( קדושה . ( הפרשן המודרני יעקב מילגרום בפירושו לספר ויקרא הצביע על הדמיון בין רשימת המומים הפוסלים באדם ( לכהונה ) לאלה הפוסלים את הבהמה ( לקורבן . ( דמיון זה גם הוא נובע מן התפיסה המובעת בספר ויקרא כי השלם בגופו מסוגל להתעלות למדרגת קודש , ואי...
אל הספר