היות שרבות מן העדויות שנדון בהן להלן מקורן בספרות שאלות ותשובות ובספרות ההלכה , זה המקום לדון בקצרה בשאלת ההגדרה ההלכתית לשיגעון ולשטות . ניסיונות להגדיר את השיגעון והשטות הגדרות הלכתיות מצויים כבר בתלמוד הבבלי במסכת חגיגה ( ג . ( ע"ב הקשרו של הדיון שם הוא שאלת החיוב במצוות הבאת קורבן חגיגה , ובמצוות העלייה לרגל הכוללת גם את החובה להראות בפני האל במקדש בירושלים . 3 להבנתם , ניסוחם והעלאתם על הכתב של עניינים אלה נעזרתי רבות בספרו של פרבשטיין , משפטי הדעת . על השאלה מה היא "דעת" ראו : שם , עמ ' קכח-קצט . המשנה מסייגת ואומרת : "הכל חייבים בחגיגה חוץ מחרש שוטה וקטן . " הדיון התלמודי יורד לעומק גדרי השטות ומשמעותם , ומגדיר את השוטה כך : תנו רבנן : איזהו שוטה ? היוצא יחידי בלילה , והלן בבית הקברות , והמקרע את כסותו ... רב הונא אמר : עד שיהו כולן בבת אחת . רבי יוחנן אמר : אפילו באחת מהן . היכי דמי ? [ איך דומה , מהי המציאות שמדובר בה ?[ אי דעביד להו דרך שטות - אפילו בחרא נמי [ אם עשה אותם דרך שטות , די אפילו באחד מהם . [ אי דלא עביד להו דרך שטות - אפילו כולהו נמי לא ! = ] אם לא עשה אותם בדר...
אל הספר