ב. המרחב המקודש - משוגעים בבית הכנסת

במרחב הציבורי של ערי אירופה בימי הביניים , ברחובות הערים , לא הייתה ליהודים סמכות להציב גבולות או לקבוע סדרים , אך לא כך היו פני הדברים במרחב המקודש שלהם , במרחב זה זכו יהודים , על פי רוב , לאוטונומיה תרבותית דתית . דא עקא , גם בתחום זה איננו משופעים בידיעות על אודות יחסה של החברה היהודית למשוגעים . כיוון שמשוגעים באו בכל זאת בין הבריות , במיוחד אלה שלא הזיקו לעצמם או לסביבתם , התעוררה שאלת המגע בינם לבין עצמים או מרחבים שיוחסה להם קדושה . החשש ממגע זה היה משותף ליהודים , לנוצרים ולמוסלמים . במקורות נוצריים קדומים משתקף חשש מפני מגע וקרבה בין מי שנתפס כסובל מאיחוז של כוחות דמוניים והתנהג כמשוגע ובין חפצי קודש ופולחן . מגע זה נחשב מסוכן ובעל פוטנציאל לחילול הקודש . גם מקורות משלהי ימי הביניים ומראשית העת החדשה מצביעים על כך שהחשש ממגע בין משוגע ובין "הקודש " העסיק את בני הזמן והם נדרשו לתת לו פתרון . תומס מור ( Thomas More 1535-1478 ) מחשובי ההומניסטים באנגליה בראשית העת החדשה , מתאר בכתביו כיצד השתמש בסמכותו הדתית כנגד משוגע שנכנס לכנסיה . משוגע זה שוחרר מבית החולים הלונדוני למשוגעים ...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי