במסורות האגדיות בתלמוד הבבלי המספרות את סיפורו של המפגש בין ריש לקיש לר ' יוחנן ואת פרשת הקרע ביניהם , מתואר ר ' יוחנן כמי שבסופו של דבר נטרפה עליו דעתו מצער ומתחושת אשמה על מות רעו ותלמידו ריש לקיש : ו ; "הוה קא אזיל וקרע מאניה , וקא בכי ואמר : היכא את בר לקישא , היכא את בר לקישא , והוה קא צוח עד דשף דעתיה [ מיניה . [ בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה = ] היה הולך וקרע בגדיו ובכה ואמר : היכן אתה בן לקיש ? היכן אתה בן לקיש ? והיה צווח עד שיצאה דעתו ממנו . ביקשו חכמים רחמים עליו ומת . [ בסיפור זה כרוכות יחדיו אחת הסיבות לאובדן שפיות הדעת ואמירה ערכית בעלת משמעות - יש שהמוות עדיף על אי שפיות . מה נתפס בתודעתן של הבריות כגורם לשיגעון ? מדוע איש או אישה משתגעים ומאבדים את שפיות דעתם ? שאלות אלה העסיקו את האדם משחר ההיסטוריה והן נוגעות לכל הפגעים , לא רק לשיגעון . ועם זאת , דומה שבשאלת השיגעון הדברים מורכבים מעט יותר . ביטוייו של השיגעון הם , כאמור , רבים ומגוונים , ולא אחת ההבחנה בין מי שמוגדר "משוגע " למי שאינו מוגדר כך תלויה בעיניו של המתבונן ובהבניה החברתית תלויית המקום והזמן . רבים ביקשו למ...
אל הספר