השלכת טיט ורפש , התפלשות בעפר , אכילת רגבי אדמה וקרבה לקרקע זוהו גם הן בהתנהגויות אופייניות למשוגעים . גם התנהגויות אלה קרובות במהותן להתנהגויות חייתיות . ביטוי לכך מצוי גם הוא בציטוט מפירושו של ראב " ע הנוגע לפירושו של יפת הקראי על פסוק מספר חבקוק ( ב , ו : ( "הוי המרבה לא לו - זהו לרשת משכנות לא לו , אמר יפת כי טעם ומכביד עליו משוגע שישליך על עצמו הטיט . " התנהגות זו הייתה כנראה כה אופיינית שגם מי שביקשו לאמץ להם חזות של משוגע נהגו כך . הצבענו כבר לעיל על ההבדל בין משוגע שקט למשוגע אלים . בפירוש ראב " ע מדובר באדם המשליך טיט על עצמו , כלומר , נוהג בדומה לבהמה , אך אינו פוגע באחרים . לעומת זאת , השלכת טיט על אחרים הייתה לעתים עדות למעבר משיגעון " שקט " לשיגעון אלים שאותו יש לרסן . הבדל זה בולט לעין באחד מסיפורי הדוגמה ( exempla ) המצויים בין סעיפי "ספר חסידים . " סיפור זה עוסק ביהודי שנשבה בארץ רחוקה ומתחזה למשוגע . לבו של הסיפור עוסק בנסיבות פדייתו של המתחזה מן השבי . מצוות פדיון שבויים , העומדת ברקע הסיפור , היא מן המצוות שיהודים הקפידו עליהן ביותר , ודיונים בה מצויים במקורות יהודיי...
אל הספר