לצד תופעות כמו התנהגות חייתית המתוארת בסיפורו של ראב " ע , אפשר למצוא במקורות מימי הביניים עדויות לתופעות נוספות המצויות גם הן בתפר שבין האנושי לחייתי . הראשונה שבהן היא העירום או העירום החלקי . הלבוש וניגודו העירום ( המלא או החלקי ) שימשו בעבור אנשי ימי הביניים מדד חשוב לבחינת שפיותם של בני אדם . 19 ראו לעיל בסיפור על אודות אגנם אליין ( Agnes Alyn ) אצל פיניוקיין , הצלת התמימים , עמ ' . 73-72 20 ראו : ברנהיימר , אנשי פרא , עמ ' . 12-14 פנלופי דוב שעסקה בשיגעון בספרות אנגלית מימי הביניים בראשית שנות השבעים של המאה הכ , ' קשרה גם היא בין שני הסיפורים , ראו : דוב , ילדיו של נבוכדנצר . לאחרונה עסק בנושא גם מיכאל הנצה , ראו : הנצה , שיגעונו של נבוכדנצר . בעדות אמה של הנערה גוויללמינה , שנזכרה לעיל , מציינת האם שלבד מהשחתה פיזית והרס שזרעה סביבה , התערטלה בתה בפומבי בלא בושה ' . ( impudenter ) אהובה בלקין הצביעה על דמותו העירומה למחצה של הלץ הנבל המשוגע ( iensinsap ) באמנות ימי הביניים " . אנשים המתערטלים בפומבי ללא בושה , ושהתנהגותם זו נתפסת בעיני הסביבה כעדות לשגעונם מוכרת לנו גם ממקורות ...
אל הספר