כיצד הגיבו יהודי אירופה של ימי הביניים לסוגיית השיגעון ומה היה יחסם למשוגעים או למי שנחשבו משובשי דעת ? כדי להעריך נכונה את עמדתם עלינו להבין , קודם כול , מה הוגדר כשיגעון , מי הוגדרו משוגעים וכיצד הבינו בני התקופה את הגורמים למצב זה . דומה שגם כאן , כבשאלת הצרעת , יש להבחין בין הדיונים התאורטיים המצויים במקורות , כדוגמת פרשנות המקרא , לבין דיונים שעניינם מקרים ממשיים או פרשנויות הקשורות לעולמו העכשווי של הכותב , ופחות לעולם שעליו הוא כותב . עם זאת , לא תמיד אפשר להבחין בבירור בין הדברים . כבר בספרות חז"ל אנו מוצאים ברייתא ובה הגדרה לשיגעון ולשטות : "תנו רבנן : איזהו שוטה ? היוצא יחידי בלילה , והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו ' . " בדיון בתלמוד לא נתפרש אם הסימנים האמורים בשוטה מגדירים שוטה או הובאו לצורך ההדגמה בלבד . ואכן , חכמי ימי הביניים נחלקו בפירוש הדברים . ר ' שמחה משפירא , שחי במפנה המאה הי"ב בגרמניה ושאליו עוד נשוב בהמשך דברינו , פסק בעניין גירושי שוטה כי : "לא מחזקים בחזקת שוטה לגרש עד שיראו בה סימני שטות המפורשים . " לעומתו סבר בן זמנו , ר ' שמשון בן אברהם משאנץ ( Sans ) שב...
אל הספר