כבר בדיון ביחסו של ראבי " ה לדיני צרעת , הזכרנו את העובדה שבמהלך כל התקופה הנדונה במחקר זה , ובמיוחד עד המאה הי " ג , עת התגבר הפיקוח החברתי , סבבו מצורעים בין הבריאים בשולי החברה . מציאות זו מוצאת את ביטויה גם במקורות יהודיים בני הזמן . "ספר חסידים " הוא אחד המקורות המעניינים והחשובים המצויים בידינו המאפשרים לנו הצצה לעולמם של יהודי אשכנז בימי הביניים . " ב םפר חסידים " מצויות כמה עדויות מעניינות על מצורעים בחברה היהודית ועל היחס החברתי שזכו לו . בעדויות אלה ניכרת הרתיעה מן המצורע , אולם מסתמן שרתיעה זו אינה מתרגמת בחיי המעשה לכלל הרחקה כוללת של המצורעים אל מחוץ למעטפת החברתית . העדות הראשונה לכך קשורה בענייני שימוש במקורות מים לרחצה : '" לפני עור לא תתן מכשול' ( ויקרא יט , יד ) שלא ירחץ אדם שהוא מוכה שחין במים ואחריו ירחץ אחר . נמצא האחרון יהיה לו שחין לכן יודיענו 'ואהבת לרעך כמוך ' ( שם , יח ) 'לא תעמוד על דם רעך' ( שם , טז . (" הנחיית בעל "ספר חסידים" מחייבת את מוכה השחין להתריע מפני מחלתו בעת שהוא מתרחץ מחשש שהרוחץ אחריו יידבק . מתברר שמדובר בבית מרחץ או במקווה ציבורי שכן הנחת הכו...
אל הספר