נשוב עתה לתשובה שבה פתחנו את דיוננו בשער זה , תשובת מהר " ם מרוטנבורג ליורשים שביקשו להדיר מצורע מן הירושה . הגם שזו תשובה הלכתית שמקומה , לכאורה , בחלקו השני של שער זה הרי שמתוכנה מתבקש שנדון בה עתה , שכן היא מציגה רקע תאורטי חשוב לדיוננו בהמשך . מתברר שבקשתם של חלק מן היורשים להדיר את המצורע מן הירושה בשל מחלתו והגדרתו כמת לעניין הירושה , כלומר , נעדר אישיות משפטית קניינית , מקורה בהיכרותם עם החוק הנוהג בחברה הסובבת . היורשים הפנימו את היחס המשפטי כלפי המצורעים בחברה זו וביקשו לנצל את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בכך לטובתם . עם זאת , כדי לשוות לתפיסתם אופי יהודי חשבו להסתמך על הדרשה שנדונה לעיל "מצורע חשוב כמת" ולהחילה גם על עניין הירושה . מהר"ם מצדו התנגד נחרצות לקביעה "מצורע חשוב כמת לעניין ירושה" והסכים עם דברי האפוטרופוסים שפנו אליו בשאלה , וככל הנראה , ביקשו לדחות את תביעת היורשים . הביטויים "מעשה צדוקין" ו '' שטות לשאול דבר כזה" חריפים ביותר ומעוררים את הרושם שהמהר"ם לא רק דחה את עמדת היורשים , אלא אף נמלא זעם על כיוון החשיבה שהציעו , עד כדי כך שכינה אותם "צדוקין . " מקורו של הביטוי...
אל הספר