ג. "צרעת הרוח" - הצרעת כמשל

על רקע הדברים האלה דומה שהטענה שרווחה בימי הביניים שהמצורעים נעדרים ריסון מיני אינה מפתיעה . על פי התפיסה העולה מן המקורות הורתם ולידתם של המצורעים היא בחוסר יכולתם של הוריהם לרסן את תאוות המשגל בימי המחזור . עם זאת ברור שהאשמתם של מצורעים בהיעדר ריסון מיני נועדה גם לתייג אותם כמסוכנים . ככלל סיווגן של קבוצות כמסוכנות מבחינה מינית הייתה דרך אופיינית לפיקוח חברתי בחברה האירופית בימי הביניים . האשמות כגון אלה נשמעו לא אחת נגד יהודים , מכשפות ומצורעים כאחד . לצד הקישור בין הצרעת לעניינים מיניים קיים תחום נוסף של חטאים שנקשר לצרעת במקורות - אמירת לשון הרע . בחומש במדבר מתוארת צרעתה של מרים הנביאה כעונש על התבטאותה בפרשת משה והאישה הכושית . המדרש ובעקבותיו פרשני המקרא של ימי הביניים נתנו את דעתם על כך וכרכו את חטא הוצאת לשון הרע לא רק בפרשת צרעת מרים אלא גם ביחס לפסוקי ספר ויקרא הנוגעים לצרעת . בין המקורות המבטאים קשר זה במפורש הוא דרשה של מהרי ) ל " ר' יעקב בן משה הלוי םג"ל מוולין ) מן המאה הט : "ו ועל כן במאד מאד יזהר האדם בלשון הרע שלא לספר . הלא עבירה גדולה היא כאחד ראשי העבירות : דעבוד...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי