הקשר בין מום ופגע לבין חטא קדום ומצוי כבר במקרא . אברמס שחקרה את הנושא הדגישה קשר זה ועסקה לא רק במום המוחשי אלא גם במום המטאפורי . לעתים מסמל המום הן את גורם החטא והן את חוסר מוכנותו של האדם לשנות את דרך התנהגותו . בפסוקים כגון : "כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים " ( שמות כג , ( ח , או : "כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם" ( דברים טז , יט ) משתמש הסופר המקראי בהמשלת החוטא לבעל מום המתעלם , כתוצאה ממומו , מהוראותיו של האל באמצעות שליחיו , או לחלופין מציג את החוטא כמי שבעטיו של המום ( עיוורונו הסמלי של השופט כתוצאה מן השוחה נגרם החטא ( הטית הדין . ( הדברים נכונים הן במישור הקולקטיבי והן במישור האישי . מדוע לוקה אדם במום וכיצד עליו להתמודד עם מום שכזה ? שאלה זו היא לכאורה שאלה תיאולוגית במישור האישי . ברם , יש לשאלה זו חשיבות חברתית ועשויות להיות לה השלכות חברתיות , שכן יחסה של החברה כלפי בעל המום נגזר , בין השאר , מאמונתם של בני החברה אשר לגורמיו של המום המסוים ובמקומו של המום במערך התרבותי םמלי של החברה שבה מדובר . בשאלה זו נעוצה תשתית התודעה העומדת ביסוד ההתנהגות החברתית , ...
אל הספר