ח. גורמים מעצבים ביחס החברתי לחריגים

מחקרים סוציולוגיים העוסקים באנשים חריגים הראו כי המדד שלפיו נבחן היחס החברתי לבעלי מום אינו בהכרח חומרתו האובייקטיבית של המום אלא היחס החברתי תרבותי אל המום ואל הלוקה בו . מחקרה של מאירה וייס על יחסי הורים לילדם הפגוע מאיר עיניים בהקשר זה ' . ההופעה החיצונית מתקשרת לתדמית , וזו בתורה מתקשרת להתנהגות כלפי מושא ההתייחסות . במקרה שמחקרה של וייס עוסק בו המדובר ביחסם של הורים לילד פגוע . גופו המעוות של החריג מאיים גם על הבריא : "חוסר אסתטיקה פירושו איום על הסדר הבסיסי : יש לנו השקפה איך אמור להראות אדם ואנו דוחים מי שהופעתו החיצונית פוגמת בדימוי הבסיסי שלנו על ה 'אדם ' . " מום , מחלה קשה או התנהגות משונה הם רק כמה פרטים מתוך מכלול פרטים העשויים לזהות אדם , אולם אלה הם פרטים מתייגים ההופכים לעתים לסמל לאישיות כולה . תופעה זו מכונה " התפשטות הזהות" , ( identity spread ) היא אופיינית ליחס לאנשים חריגים ויש לה 41 וייס , אהבה התלויה ברבר . מחקרה של ריס נערך בישראל בסוף שנות השמונים של המאה הכ ' והתמקד ביחסים בין הורים לילדם הפגוע הנמצא בבית החולים . מצב זה שונה כמובן בעליל מן המצב בימי הביניים ...  אל הספר