הספר הזה הוא תולדה של שלושה מקרים . ב 1991 העתקתי את מרכז הפעילות האקדמית שלי מתל אביב לניו יורק . זמן קצר לאחר מכן נתקלתי באקראי בעמית לשעבר מאוניברסיטת תל אביב שעבד אף הוא לארצות הברית שנה לפני . כששמע שהוזמנתי לעמוד בראש הקתדרה לתולדות עם ישראל בעת החדשה באוניברסיטת ניו יורק הגיב בפליאה : "אבל מה לך ולהיסטוריה יהודית ? הלוא אתה חוקר שואה . " תגובתו שיקפה תופעה שטרם הערכתי אז לא את היקפה ולא את משמעותה - נטייתם של היסטוריונים של השואה מחד גיסא והיסטוריונים של עם ישראל ( ובייחוד מי שמתמחים בעת החדשה ) מאידך גיסא להגדיר את תחומי עיסוקם כשתי מלכויות נפרדות כביכול , כל אחת בעלת חוקים ונהלים משלה , שהמעבר ביניהן אינו חופשי אלא טעון ביקורת קפדנית . התופעה הזאת תמוהה ביותר , שכן לא רק להדיוטות אלא גם לאנשי אקדמיה שאינם מתמחים באחד משני התחומים נראה הקשר בין חורבן יהדות אירופה בשנות הארבעים של המאה העשרים לקורות היהודים בעידן המודרני דבר מובן מאליו . אכן , בעולם המסחרי , לרבות במגזריו הנושקים באקדמיה , כגון הוצאת ספרים ושיווקם , מרבים להתייחס לשני התחומים כאל מקשה אינטלקטואלית אחת . ואולם ב...
אל הספר