ונותן על הלוח מעט דבש ולוחך הנער הדבש שעל האותיות בלשונו . ואחר כך מביאין העוגה שנילושה בדבש וכתוב עליה : "ה ' אלהים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר יעיר בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמוע כלמודים . ה ' אלהים פתח לי אזן ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגתי " ( ישעיה , נ ד-ה ) וקורא הרב כל תיבה של אלו פסוקים והנער אחריו . ואחר כך מביאין ביצה מבושלת וקלופה הקליפה ממנה וכתוב עליה : " ויאמר אלי : בן אדם , בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגילה הזאת אשר אנכי נותן אליך ואוכלה ותהי בפי כדבש למתוק " ( יחזקאל , ג ג . ( וקורא הרב כל תיבה והנער אחריו . תאין ) מאכילין לנער עוגה והביצה כי טוב הוא לפתיחת הלב . אלעזר מסיים את תיאורו על ידי חזרה על טענתו בראשית דבריו בדבר עתיקותו של הטקס . ואולם הוא עושה זאת על ידי מובאות מספרות חז " ל , שמדגישות כמה חשוב לשמור על מנהגים בכלל ולא על זה בפרט : ואל ישנה אדם מן המנהג , כאמרינן בפסחים בפ > רק ) "מקום שנהגו " ובבראשית רבה בפרשת "וירא אליו " ( בראשית , יח א : ( "עלית לקרתא , הלך בנימוסה " ובפרק א דתענית ירושלמי ובירושלמי בפ ( רק המתחיל ב ) " מקום שנהגו " ובהגדה שיר השירי...
אל הספר