בגיל חמש או שש החל ילד יהודי שחי באשכנז ( גרמניה או צרפת ) של ימי 1 הביניים את חינוכו הפורמלי על ידי נטילת חלק בטקס חניכה מיוחד . השכם בבוקר חג השבועות היה מישהו עוטף אותו במעיל או בטלית ונושאו מביתו אל המלמד . את הילד הושיבו על ברכי המלמד , והלה הראה לו לוח ועליו אותיות האלף בית . המלמד קרא את האותיות תחילה בסדר עולה ואחר בסדר יורד , ולבסוף בזוגות , תוך שהוא מעודד את הילד לחזור בקול רם על דבריו . אחר מרח המורה דבש על האותיות שעל הלוח וציווה על הילד ללקקו . עתה הובאו עוגות ועליהן נכתבו פסוקי מקרא . את אלה צריכות היו לאפות בתולות מקמח , דבש , שמן וחלב . אחר כך הובאו ביצים קשות קלופות ועליהן פסוקי מקרא נוספים . המורה קרא את המילים שעל העוגות והביצים , והילד חזר על אשר שמע ואחר אכל את העוגות והביצים . אחר כך ביקש המורה מן הילד לדקלם השבעה כנגד פותח , שר השיכחה , שילך הרחק ולא יסתום את ליבו של הנער . המלמד אף הורה לילד כיצד להתנדנד הלוך ושוב שעה שהוא משנן את שיעוריו בקול רם . במקורות עתיקים יותר מעודדים את האב להתחיל בלימוד בנו "כשהתינוק מתחיל לדבר" ( ספרי , דברים מו [ מהדי פינקלשטיץ , עמ ...
אל הספר