יחסם של חכמי ישראל בימי הביניים אל הגירושין בא לידי ביטוי בעיקר בפירושיהם למקרא ולתלמוד , בספרות ההגות ( פילוסופיה ומוסר ) ובספרות השו " ת . להשקפתם היתה השפעה גם על יחס החברה אל הגירושין , כפי שעולה בבירור מן המקורות שיובאו להלן . כדי שלא להרחיב את היריעה נסתפק בבירור עמדתם של כמה מגדולי החכמים . במרכז הדיון יעמדו הכתובים הנזכרים מספר מלאכי " ) בי שנא שלח ( " והמחלוקת בין בית הלל ובין בית שמאי על פירושם . מפרשי ימי הביניים עשו בכתובים אלה כרצונם : הם דרשום לגנות האישה או לשבחה על פי הבנתם ועל פי המציאות במקומם . אצל כמה מהם בולטת בבירור מגמה דידקטית מובהקת , המושפעת מן המציאות במקומם , תוך התעלמות מפשט הכתובים ומדרשות חז"ל . בדרך כלל נתפרשו הכתובים במלאכי לשבח האישה , שאסור לבעל לגרשה לאחר ששירתה אותו באמונה שנים רבות ובינתיים נתמעט יופיה , אך הוצעו לכתובים הללו גם פירושים אחרים . נדגים זאת בדבריהם של כמה מן הגדולים שבמפרשי המקרא בימי הביניים . רש " י בפירושו למלאכי ( ב , טז ) האריך בחטאם של השבים לציון לאחר הצהרת כורש , שנשאו נשים נוכריות על נשותיהם המסורות , שסבלו את עול הגלות הקשה ...
אל הספר