המקורות הנוצריים המתייחסים אל מות היהודים בגזירות מחזקים את ההנחה שיש גרעין היסטורי בסיפורים שבמקורות היהודיים על חלקן הפעיל והמרכזי של הנשים בקידוש השם . הם מעידים בבירור , שבעיני החברה הנוצרית נתפסו דווקא הנשים כגורם עיקרי בסירובם של היהודים להמיר לנצרות ובנכונותם למות על קידוש השם . בכרוניקות שכתבו נוצרים בגרמניה מתוארים היהודים כאנשים אכזריים , שלא חמלו אף על ילדיהם שלהם . הרג הילדים מתואר במקצת הכרוניקות הללו כהווייתו , דהיינו כדי להציל את הילדים מהמרה כפויה לנצרות . ואולם , כמה מן הכותבים ראו בכך עדות נוספת לאכזריותם של היהודים ולעוצמת הרוע הטמון בהם . בכרוניקות הללו ובמקורות נוצריים אחרים מתוארות הנשים כמי שהסכימו עם בעליהן שיש להרוג את כל בני המשפחה , כולל הילדים , והיו נשים שאף הרגו את 26 "ומיד עמדה החסידה ויצאה מבית החורף וצעקה , שהרגו אותנו . ויצאו המתועבים והכוה בראשה עד הגרגרת ובכתף , ומן הכתף עד החגורה וברוחב כל הגב ובפנים , ונפלה הצדקת מתה . ואני סגרתי הפתח וצעקנו , עד שבא לנו עזר ממרום "; מיזליש , שירת הרוקח , עמ ' . 226 27 דיון מפורט ביחסה של החברה הנוצרית בגרמניה אל ק...
אל הספר