המצב באירופה הנוצרית היה דומה למצב בארצות האםלאם , אך מספרן של הנשים שידעו קרוא וכתוב היה גדול יותר . רוב הנשים בחברה היו בורות , אך בחוגי האצולה והבורגנות האמידה וכן במנזרים היו נשים רבות שידעו קרוא וכתוב . רבים מאנשי הכנסייה תמכו במתן השכלה אלמנטרית לנשים בכלל , ולנשות האצולה בפרט , כדי לאפשר להן לקרוא בספרי התפילה וללמוד את עיקרי האמונה . קצתם אף סברו , שלתכלית זו די ללמד את הנשים קריאה ואין להן צורך בלימוד הכתיבה . וכבר ראינו שהיו מי שהתנגדו להקנות השכלה לנשים כלל . נשות האצולה היו זקוקות להשכלה גבוהה יותר , כדי שתוכלנה למלא את תפקידיהן ולשלוט בשטחיהן כראוי כאשר תעמודנה בראש םניוריות טריטוריאליות . רק מעטים עודדו מתן השכלה כללית רחבה לנשים , כדי להעשיר את עולמן הרוחני ולשמש להן מקור סיפוק והנאה . כריםטין דה פיזאן התלוננה על שלא ניתנה לה השכלה בילדותה , מפני שהנוהג המקובל היה שלא ללמד את הבנות . תלונתה התבססה על הזכות , היכולת והרצון של נשים ללמוד ולרכוש דעת , והיא טענה שזכות זו איננה נחלתם של הגברים בלבד . נשות האצולה למדו בדרך כלל קרוא וכתוב . הן קראו ספרי תפילה , סיפורי מעשיות וש...
אל הספר