מספרות הגאונים עולה , כי גאוני בבל המשיכו להתנגד מבחינה עקרונית לנישואי נערות קטנות , אף שמבחינה משפטית הכירו בנישואין של בת קטנה שאביה השיאה . עם זאת , בספרות ההלכה של הגאונים כבר מצויים ניסוחים שאינם חד משמעיים . בכמה מהם חסרה אותה התנגדות תקיפה לנישואי קטנות המצויה בדבריו הנזכרים של האמורא רב . האיסור להשיא בת קטנה הוגדר במפורש בידי אחד הגאונים לא כאיסור מוחלט שלוקין עליו , אלא כעצה מוסרית בלבד : ואיסורי דרבנן דלאו [ כעין ] דאורייתא , כגון : אסור לאדם למלא שחוק פיו בעולם הזה , ולשמש מטתו בשני רעבון , ולישן יותר משינת הסוס , וכל כיוצא בהן , העובר עליהן אין 6 חייב לא מלקות ולא נידוי , אלא קורין אותו עובר על תקנת חכמים . ' בספר "השאילתות ב" , " הלכות גדולות " וב " הלכות פסוקות " מובאים דברי רב בלשון ארמית : "לא מיבעי" או "לא מיתבעי , " דהיינו אין ראוי לעשות כן , ולא בלשון "אסור . " לתיבה "מיתבעי " אין הוראה קבועה בספר "הלכות פסוקות . " משתמשים בה הן להוראה של איסור והן להוראה של מעשה לא רצוי ולא ראוי . לעומת זאת , ב " הלכות ראו " מצויה התנגדות תקיפה ביותר לנישואי קטנות : "ואף על פי שמק...
אל הספר