מן המפורסמות הוא שאבות החסידות הדגישו את ערך השמחה בעבודת ה ' והרבו לדבר בגנותה של העצבות . השמחה נתפסה בעיניהם כמצע נפשי מתאים למי שמבקש להגיע לידי דבקות באל , ואילו העצבות נתפסה כמכשול הבולם את המהלך הנפשי המוביל אל הדבקות . רש"ז העתיק את השמחה והעצבות מן ההקשר של בקשת הדבקות וגלגל אותן למאבקו של הבינוני ביצר הרע . הוא מבהיר זאת באמצעות משל : כאשר שני אנשים 69 בראשית רבה מז , ח ( מהדורת תיאודור אלבק , עמ ' . ( 475 70 ספר של בינוניים , פרק יח , 'עמ . 46 71 שם , 'עמ . 47 מתאבקים , לא די שאחד מהם חזק מחברו . על מנת להכריע את היריב עליו גם לגלות זריזות ונחישות . ואולם אם הוא נאבק ב '' עצלות" הוא יובס . הנמשל הוא המאבק של הבינוני כנגד היצר הרע . כדי לנצח במאבק זה דרושה "שמחה " - היינו חיוניות , נחישות ונמרצות . ה '' עצבות , " לעומת זאת , היא היעדר של הלהט הנפשי שבלעדיו לא ניתן לנצח את היצר . לאחר שהסביר את מהות הפגם הכרוך בעצבות , נפנה רש " ז להשיא עצה כיצד להתגבר עליה . הבינוני נקרא להכיר שגם מה שנראה לו רע , איננו רע באמת אלא טובה המכוסה מעיניו . בתור שכזו , הרי היא טובה ממדרגה גבוהה יו...
אל הספר