אחד החידושים הגדולים ביותר בעידן המודרני היה הפקת החשמל ; אירוע זה שינה את פניה של החברה האנושית כולה , עד שקשה היום לדמיין חיים ללא השימוש בחשמל ; וכבר בראשית התופעה נדרשו בעלי ההלכה לתת את דעתם בנושא בעיקר בשאלת השימוש בחשמל בימי שבת ומועד . השאלה המרכזית הייתה פירוש מעשה האדם המפעיל את המכשיר החשמלי , אם דנים את זרם החשמל הזורם במעגל החשמלי כזורם כתוצאה ממעשה האדם עצמו או על ידי כוחו הישיר המוגדר כ'כוח ראשון , ' ואז יתחייב מן התורה . או שמא מעשה זה אינו נחשב אלא כ'גרמא , ' כלומר שלא נעשה על ידי כוחו הישיר , מה שמכונה ' כוח שני' או ' כוח כוחו , ' ואז האיסור הוא רק מדרבנן . בטרם אעסוק בשיטת הרשז"א אסקור בקצרה את השיטות העיקריות בקרב הפוסקים בנושא . איסור מבעיר ומכבה . פוסקי ההלכה המחזיקים בדעה שהשימוש בחשמל הוא כהבערת אש טוענים כי אדם המפעיל ביום השבת מכשיר חשמלי אשר מפיק חום או אור , יוצר ניצוץ חשמלי אשר גורם לפעולה ולתוצאתה . פעולה המייצרת ניצוץ היא עברה על איסור מבעיר מדאורייתא . איסור מכה בפטיש או מתקן מנא ) מתקן כלי . ) הפוסקים המחזיקים בדעה שהשימוש
אל הספר