ברוב המקרים שפוסק עומד בהם מול שאלה הלכתית , הוא ניצב נוכח מקור מספרות הפסיקה שיש לתרגמו ולהחילו על המקרה המסוים שעומד בפניו – דא עקא , פעמים שהשפה הכתובה בלבד אינה יכולה לכוון אותו בהתמודדותו ועל כן הוא נזקק לאמצעי שמחוץ לה . זוהי ' בעיית היסוד בפרשנות העוברת כחוט השני בכל תיאוריה משפטית : היחס הראוי בין הטקסט לבין האופף אותו , בין " הגוף" לבין " הנשמה ... " הוא קשור בהבחנה אחרת , המלווה את המשפט מימים ימימה , זוהי ההבחנה בין פורמליזם לבין ריאליזם , בין צורה לבין תוכן' – הפורמליזם רואה בפרשנות מעשה הצהרתי בלבד , לעומתו הראליזם רואה את הפרשן כיוצר . ישנן שיטות שמדגישות את ' הגוף' ואותו בלבד , ויש שאת ' הנשמה' ואותה בלבד , והדגשים הללו השתנו במקומות שונים ובתקופות היסטוריות שונות . כיום מרבית הגישות הפרשניות המודרניות נמצאות בן שני הקצוות האלה , וכלשונו של השופט מנחם אלון : ' כלל גדול בידינו , שאין מערכת משפטית יכולה 69 כינוי בלשון חז"ל לסוגיה תאורטית ולא ראלית – ראה חגיגה טו ע"ב . 70 ראה פרק ראשון סעיף : 2 אגדה וקבלה . 71 ברק , פרשנות במשפט , ח"א , עמ' . 112-113 להתפרנס מגופו של הדין ב...
אל הספר