הרשז"א נשאל אם על תושבי העיר אילת לחוג יום טוב שני של גלויות , שהרי אילת איננה חלק מארץ ישראל ההלכתית , זו שקודשה על ידי עולי מצרים או עולי בבל . במהלך הדיון בנושא העלה הרשז"א את המחלוקת בין הרמב"ם לריטב"א בשאלה מהו קנה המידה שלפיו נקבע כי על מקום מסוים לחגוג שני ימים טובים או אחד . הרמב"ם טען כי כל מקום ששליחי בית הדין שקידש את החודש יכולים להגיע אליו , צריכים לציין יום טוב אחד ותו לא , ובכל מקום שלא היו יכולים להגיע ולבשר על החודש , עליהם לחוג שני ימים , וזה לשונו : 19 בראון , החזון איש , עמ' , 349-361 ועוד נפרט בזה בהמשך . צבי זוהר כתב על חשיבותה של השפה בהלכה וטען כי 'השפה הטבעית היא המפתח לעולם ההלכה . ' אינני חושב שמישהו יחלוק על הטענה שבתהליך פסיקת ההלכה יש ' להבין אל נכון את משמעות הכתוב בספרי ההלכה ובקבצים התורניים שלפניהם , ' ושאכן יש ' להפעיל בצורה נכונה את השפה הזאת , ' ושעל הפוסק ' להפיק מן ההלכה את הגלום בה באופן מעמיק ופורה ביותר . ' כאן אני מראה כי לא רק שהרשז"א הבין את השפה והתחשב במשמעותה הלשונית , אלא שהוא ראה בה כלי המעצב את ההלכה עצמה . ומכיוון שלא מצאנו עיקרון זה ...
אל הספר