בפרק זה ננסה לבחון כמה מעקרונות הפסיקה שהחזיק בהם הרשז"א , ונראה כי לא היו לו עקרונות מנחים בפסיקת ההלכה , כאלה המייחדים אותו כפוסק עצמאי לעומת פוסקים אחרים . אכן , היו מספר פוסקי הלכה שדגלו בעקרונות פסיקה מסוימים , או ביכרו מקורות מסוימים על פני מקורות אחרים – גישות כאלה ייחדו את הפוסקים הללו משאר חכמי ההלכה ואת חלקם נזכיר בסעיפים הבאים – ברם , לא כזה היה הרשז"א : עם כל שאלה שהופנתה אליו הוא התמודד בדרך זהה : פנייה למקורות ההלכה הקלסיים ( גמרא , ראשונים ואחרונים , ( עיון מעמיק בהם וחידוד השיטות השונות המופיעות בהם . בסופו של הדיון ההלכתי הוא הכריע לפי דעתו שלו . אין בגישה זו משום ייחוד המאפיין אותו ואת הכרעותיו ההלכתיות . אולם , לעומת גישתו הלא ייחודית בדיון ההלכתי עצמו , מצאנו אצל הרשז"א מספר עקרונות מטא הלכתיים שמאפיינים אותו בלבד , ובזה ייחודו . מעבר לבחירת מקורות ההלכה וברירתם כפי שראינו בחטיבה הקודמת , ניכר כי היו לו מספר עקרונות שבהם דגל ובהם הכריע שאלות הלכתיות רבות . חלק מעקרונות אלו הביאוהו לבכר מקורות הלכתיים מסוימים על פני אחרים , חלק אחר גרם לו לבחור נתיבים שונים בתוך עולם...
אל הספר