אחד ממקורות היצירה של ההלכה הוא הסברא – חשיבה רציונלית עצמאית של הפוסק ללא מקור . יש כאן משום חדירה שכלית למהות עקרונות הלכתיים משפטיים 179 מקורות מן הפילוסופיה לא היו חלק מהשיח ההלכתי כבר מהמאה הט"ו , כפי שהראיתי לעיל , אף לא בין חכמי ספרד . היו אמנם מעט יוצאים מן הכלל , כמו למשל הראי"ה קוק , אך אין בזה לערער על הקביעה . וראה גוטל , חדשים גם ישנים , בעיקר עמ' . 257-247 180 הליבני , משמעות הסברא ; שגיא , ניתוח פילוסופי של סברא ; שגיא , סברא והמושג של תורה . ומהתרשמות המציאות הראלית וגילויה . ברור כי בכל עיסוק במקור סמכות במהלך ההכרעה המשפטית ההלכתית נדרשת תובנה שכלית עמוקה , ברם במקרה של הסברא אין הכוונה רק להתערבות שכלית אלא שהשכל עצמו הוא המקור ההלכתי הישיר בדרך יצירתם של הדין או ההלכה . ההלכה מייחסת לסברא מעמד חשוב ונכבד כמקור ליצירתן של נורמות הלכתיות בכל תחומי הפסיקה הדתית , ומתוקף כוחה מסיקים החכמים הן הכרעות קונקרטיות והן עקרונות מוסריים כלליים . דוגמה לתוקף הסברא נמצא בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין , בדין שפיכות דמים . כידוע , על שלוש עברות חל הדין של ' יהרג ובל יעבור' – עבודה זרה ...
אל הספר