במסתו החשובה על יעיש , הבחין קורצווייל בחדות רבה בניתוק דיכוטומי שלדעתו הזז ביקש לבצע ביעיש בין חיי היהדות הקלסית לחיים בהווה ( ההדגשות במקור : ( מתוך אהבה דימונית הוא כופה אותו [ את ה״חומר״ היהודי א"ד , ] לצורות מושלמות [ ... ] הנהי המציאות הקלאסית של היהדות ! תנאי הניסוי הם הטובים ביותר . הנה , עדה יהודית פרימיטיבית , ויטאלית , כשרונית ופקחית , בתוך עולמה כאילו במצב קמאותי . החימאי סילק מראש את כל הגורמים , העשויים להפריע לניסוי . אירופה רחוקה היא , אין כאן ״השכלה״ , אין כאן ״אינטליגנטים״ [ ... ] חיי היהדות מופיעים כאילו במצב הקמאות , ומהם תינתן התשובה הניצחת הסופית , האחרונה , לבעיית היהדות . ״יעיש״ היא תשובה זו בעיני הזז . תחית המציאות היהודית הקלאסית , ילד [ ה ] טיפוחים האהוב של הזז , שימשה רק להכרה אחת : להכרה האפית האמנותית של התהום המפרידה בינינו לבינה . עיצובה של מציאות קלאסית זו נהפך לאמצעי אחד : לשמש שטר מיתה לעצמה . מטרות תחיה אפית זו של המציאות הקלאסית היהודית הן מעבר לה , בניגוד אליה . העולם הקלאסי , האלוהי , המתוכנן , בעל התכלית , נקרא להעיד על היפוכו . ב״עד הנה״ לעגנון...
אל הספר