תפקודו הראשוני של החמור הוא כ״סוכן מעביר״ המשנע את הדמות ממרחב למרחב ( במקרה זה – מאפשר את היציאה מגבולות צנעא , ( והוא מסייע בעיצוב דמותו של יעיש כ״נוסע״ , או כ״נוסע יהודי עברי״ . כמעשהו של אביו בראשית הסיפור , כך גם יעיש מרבה לנדוד ממקום למקום ולחצות מרחבים שונים : מרחבים חברתיים בתוך צנעא היהודית , מרחבי לאום ( לכפרי הערבים , לשם פרנסה , ( מרחבי קיום ( בין העיר לבין בתי הקברות ) ומרחבים גאוגרפיים מיתיים ( אל ארץ ישראל האוטופית . ( מסעותיו המיסטיים אל העולמות העליונים משתלבים במאפיין זה של אישיותו , ויש לראותם כחלק ממכלול מסע החפש והחניכה שלו . עניינו הראשוני של יעיש במסעות מיסטיים אלה הוא לשם השתלמות אישית בעבודת האל , הכוללת סילוק הגשמיות והתדבקות אקסטטית בספרות הרוחניות . אולם ככל שנוקף זמן החניכה שלו ברומן , הוא נוטה לשלב במגמה האקסטטית האישית חזון תאורגי של שינוי העולם הממשי ( החשת גאולת הלאום והאדם ) באמצעות פעולה בעולמות העליונים . על מנת לצאת למסעותיו המיסטיים בעולמות העליונים , יעיש משתמש בפרקטיקה של עליית הנשמה . יישומה של פרקטיקה זו , שחוקר הקבלה מש אידל כינה אותה ״א נומית...
אל הספר