כרך א , המספר על התבגרותו של יעיש , כולל תיאורים ארוכים של הייסורים שנתייסר בהרהורי עברה מיניים כתוצאה מהתפתחותו הגופנית ( א : . ( 49-170 בדומה לזה , במקומות שונים ברומן מתואר יצרו הבריא של סאלם אחיו ( למשל א : ; 83 ; 76 ב : , ( 48-49 ומובאים סיפורי זימה מפיהם של סעדיה מנתוף ( א : , ( 90-91 המודשי ויוסף מכאוב ( ד : . ( 149-150 בקריאה ראשונה עשוי להתקבל הרושם המוטעה שלפנינו תיאור אוריינטליסטי מובהק של מיניותו ה״מוגברת״ של המזרחי , כדברי אדוארד סעיד : ערבי אוריינטלי הוא אותו יצור בלתי אפשרי , שהאנרגיה הליבידית שלו דוחפת אותו להתקפי גירוי יתר – ובכל זאת , כמוהו כבובה על חוט בעיני העולם , בוהה בנוף מודרני שאין ביכולתו לא להבינו ולא להתמודד עמו [ ... ] לעולם אין להתייחס ברצינות לאותה מיניות [ ... ] מה שבאמת נשאר לערבי אחרי שנאמר ונעשה הכל הוא דחף מיני לא מובחן . אולם קריאה זהירה בטקסט של יעיש מורה על כך שהדמות היחידה המתאימה לקריטריונים אלה היא דמותו של מנתוף , המעוצבת ממילא כדמות קיצון של נוכל נהנתן המצוי בשולי החברה . ייסורי החטא של יעיש , מאידך גיסא , מעוצבים ברומן באורח שאינו רק רחוק מל...
אל הספר