העברית ה״תימנית״ הסינתטית ביעיש

ה״חפירה״ התימנית בספרות העברית המז'ורית בכתיבתו את יעיש , יותר מבכל סיפוריו התימניים האחרים , הזז ניסה לייצר ספרות ״פסאודו מינורית״ על ידי ״חפירה״ של התימנית בתוך השפה העברית – בדומה ליוצרים מזרחיים שעשו זאת אחרי כן באופן אותנטי . בעצם ״התחפשותו״ כמחבר יעיש לדמות בקצהו האחר אל העול שעל גב הבהמה ) מחד גיסא לבין החרב והיתד ( הננעצים בקרקע ) מאידך גיסא . ראו למשל במשנה ( כלים כא : ( ב , ״הנוגע [ ... ] בחרב ובבורך , וביצול – טמא״ . 81 דימוי זה אינו חסר משמעות כייצוג ראליסטי – כביטוי לחזות לא בריאה . השוו למשל רשימת קריטריונים לחזות ייצוגית בתפילת ״הנני העני ממעש״ שנאמרת על פי מנהג אשכנז על ידי שליח ציבור קודם מוסף לראש השנה וליום כיפור : ״וקבל תפלתי כתפלת זקן ורגיל ופרקו נאה וזקנו מגדל וקולו נעים ומעורב בדעת עם הבריות ותגער בשטן לבל ישטינני״ . אולם הצירוף ״זקן״ ו״כקליפת השום״ נדיר ו״משונה״ במידה כזו שהוא מקשה על התודעה לקלוט אותו כייצוג חזותי ממשי . 82 דימוי זה רומז לפרקטיקה מן העולם המסורתי , שנודעה בתלמוד כ״הטבת חלום״ – פעולה המושתתת על תפיסת החלום כנושא בחובו מידע מוצפן שיש ״לפתרו״ משום...  אל הספר