הזז השתמש בפואטיקה אקספרסיוניסטית במחזהו בקץ הימים ( תרצ״ד , ( ובמידת מה גם ב״סיפורי המהפכה״ ( תרפ״ד-תרפ״ה ) ובסיפורו ״התייר הגדול״ ( תרצ״ח . ( יעיש נכתב מעמדה פואטית אחרת , שבעיקרה אינה אותה זעקה אקספרסיוניסטית . עם זאת , ישנם שני עקרונות פואטיים אקספרסיוניסטיים שהזז התנסה בהם בכתיבתו המוקדמת , והם באים לידי ביטוי בפואטיקה הברוקית של יעיש . זוהי תופעה סגנונית שמקורה בקרבה הרבה – אסתטית ורעיונית – בין אמצעי ההבעה של התנועה האקספרסיוניסטית לאלה של הברוק , כסגנון וכתופעה . שתי התנועות מעצבות השלכה של עולם פנימי סובייקטיבי על הסביבה . בשונה מעקרון הקליטה האימפרסיוניסטי המהווה ניסיון להבניה של האובייקטים המציאותיים כפי שהם נתפסים בעין , תוך יומרה של שיקוף פיזיקלי מדויק של מה שנקלט על ידי המבט , המבע האקספרסיוניסטי חותר לביטוי מכונן של הסביבה מתוך התודעה , באקט של הטבעה אקטיבית של התודעה במרחב המתואר . ביעיש , בדומה לסיפורים אחרים ( כגון היושבת בגנים ו״התייר הגדול״ , ( הזז נוקט אופן זה של הטבעת התודעה המספרת במרחב . המוצא לכך הוא במבט החזיוני שאותו מיילד הזז מחלומותיו של יעיש ( כבחלומותיו ש...
אל הספר