הזז כקונטרה־רפורמטור ״תימני״ של ״היהודיות־העברית״

מהי אותה ״יהודיות עברית״ שהזז ביקש לייצג באמצעות התימנים ? מהן זיקותיה לגילויי ״עבריות״ קודמים בספרות העברית ? כדי להשיב על שאלות אלה יש לשוב לרגע אל יצירתו המוקדמת של הזז עוד בימי ישיבתו בפריס , שם העסיקה אותו לראשונה שאלת העבריות הקדומה . ״ספר המדרשים״ כשיבה אל עבריות פרוטו כנענית בשנות העשרים בשלהי שנות העשרים , לאחר שהייה ממושכת בפריס , כתב הזז את יצירותיו הפרוטו כנעניות , אותן כינה ״ספר המדרשים״ . מבין יצירות אלה , ארבע במספר , פורסם בחייו רק ״חתן דמים״ , בשנתון התקופה ( תחילת תרפ״ט , ( 1928 , על ידי עורך מדור הספרות , שאול טשרניחובסקי , שגמר עליו את ההלל . שנים רבות לאחר מותו של הזז ראה אור גם ימלא מתוך העיזבון . ( 2005 ) סיפורים אלה כתובים בפרוזה ״שירית״ מקראית ובריתמוס של שירה אפית קדומה , אולם אוצר הלשון שלה עיקרו בתר מקראי – מן המשנה , התלמוד והמדרש . עלילותיהם מתארות את חיי החברה השבטית העברית , במדבר ובכנען , בתקופת הנבואה והשופטים . הזז מצייר חברה אגררית של רועים ויוגבים , המתנהלת במרחב אלילי נטול תרבות 47 ראו : יפה ברלוביץש , לעיל הערה , 35 עמש , 263 הערה ; 100 דן אלמגור...  אל הספר