תימניות בתרבות הארצישראלית עד לשנות הארבעים: עבריות טהורה או ישות מומצאת?

בשנים , 1939-1940 כשהזז החל להעלות על הכתב את פרקי יעיש , התקיימה כבר מסורת ארוכת שנים של עיסוק בתמטיקה התימנית בתרבות ובספרות הארצישראליות . בהקשר התרבותי הרחב , נראה כי הזז ממשיך מבחינות מסוימות מסורת קיימת של היזקקות לדמות התימני כייצוג של ״העברי הקדום״ . נחוץ אפוא להבין כראוי באילו אופנים שימשה דמות היהודי התימני כייצוג ספרותי ביעיש . דמותו של היהודי התימני העסיקה יוצרים יהודים בכל שטחי האמנות והתרבות החומרית למן הופעתם של עולי תרמ״ב בארץ , בראשית ימי העלייה הראשונה . עבור היישוב המתחדש שמחוץ לחומות , שעלה רובו ככולו ממזרח אירופה , היה התימני נציג בלעדי כמעט של המזרחיות במשך כשבעים שנה , עד לעליות הגדולות שלאחר קום המדינה מאסיה ומצפון אפריקה . הייתה זו אפוא פרדיגמה אמנותית מודעת שהשתמשה בדמות התימני כייצוג של ״עברי קדום״ , אותנטי , שאת שורשיה אפשר למצוא באמנות הפלסטית של ראשית המאה העשרים , בפולקלור המומצא של ארץ ישראל ובחקר הפולקלור כתחום עיון אקדמי . התימני כ״עברי קדום״ באמנות ובפולקלור דוגמה מובהקת לאמור לעיל היא מפעלו של אבי האתנו מוסיקולוגיה הארצישראלית , אברהם צבי אידלסון , (...  אל הספר