מירה : השאלה היא אם יוצר יכול ליצור בתוך בועה , בתוך “ מונאדה" לייבניצית משלו ולא להגיב , או להגיב רק בצורה של תת זרמים , של , subtext למה שמתרחש במציאות , לשאלות הקיומיות שלנו . יש דברים שהם חזקים מאתנו , למשל ההיסטוריה . אנדרה : גם ההיסטוריה השתנתה , אבל הרבה אנשים לא יכולים לקבל את זה , ואז הם נסגרים . אני מרגיש את הצורך להשתנות , כי בלי להשתנות אי אפשר להבין . כמה פעמים קרה לי שקו אמנותי מסוים התגלה כאשליה . כשכתבתי את ה"משניות" — והייתי אז כמעט עולה חדש — היה לי חזון מאוד ברור , שזה צריך להיות האבטיפוס של ה"ליד" הישראלי , שצריך לשאוף להיות הרבה יותר אלמנטרי , הרבה יותר ראשוני , הרבה יותר עתיק וחדיש ממה שכותבים כאן . ראיתי את עצמי — אולי לא כמו ברטוק , אבל נגיד כמו קודאי , אחד שמניח את היסודות . אחרי שנה שנתיים ראיתי איך מתחיל לפרוח הפופ חסידי , שלא היה קיים כשכתבתי את ה"משניות" ואת “ משחק פסחא . " תוך עשר שנים התמלא החלל שחשבתי שאני צריך למלא , והתמלא בצורה לגמרי אחרת . אז איך אפשר לא להשתנות , כאשר זה קורה ? וזה קרה לא רק לחזון שלי . היה למשל החזון של בוסקוביץ , ' של פרטוש , להבי...
אל הספר