לאחר שהאני הצליח להבחין בין תפיסה לאידאה , בין מציאות לדמיון , באמצעות האינדיקטורים , הוא יכול להשוות בין הדימויים . לפעולת ההשוואה קורא פרויד מן החשיבה המופשטת , פונה אל ההסתכלות החושית ; אולם הוא תופס את החושיות לא כפעילות אנושית חושית , מעשית״ ( שם , עמש . ( 156 ב״אידיאולוגיה הגרמנית״ מרקס מפרט : ״אף תודעה אינה נתונה מראש בתור תודעה שטהורהש . מלכתחילה רובצת על שהרוחש הקללה להיות אחוזה בשחומרש" ( מרקס , , 1983 עמש . ( 236 61 לטענה זו השלכות נוספות , והחשובה שבהן היא שהתודעה היא תמיד פעולה בדיעבד . היות שתוכני התודעה ודימוייה תלויים בדימויים המסומנים כמציאותיים רק לאחר שנעשתה פעולה בעולם , הרי שדימויי התודעה הם דימויים לא של מצב עניינים כפי שהוא אלא של מצב עניינים כפי שהיה . התודעה מעלה דימויים של מצב שהיה , לפני הפעולה , ולהם נלווים מסמנים המציינים שדימויים אלו מציאותיים , היות שפעולה כלשהי בעולם בוצעה . התודעה אינה מעלה דימויים של מצב העולם לאחר הפעולה , שכן אלה דימויים שעוד לא נעשתה בהקשרם פעולה בעולם . משמעות נוספת של מצב עניינים מוזר זה היא שפעולות בעולם הן תמיד ראקציונריות , שכן...
אל הספר