אמא יקרה ועצובה שלי , לפני כמה שבועות , בליל תשעה באב , נרי ואני לימדנו את סיפור חייך . בקרירות של קיץ ירושלמי , בימין משה שמול חומות העיר העתיקה , ישבנו עם קבוצת לומדים וביקשנו לקשור בין החורבן הלאומי לחורבן האישי שלך . דיברנו על בריתות והפרות של ברית , על מילים מיטיבות ומילים רעות ומזיקות , על ה ' גט ' הפרטי וה ' גט ' הלאומי ועל היכולת לאסוף סיפורי חיים קשים - הסיפור שלך עם רב חייא בר אשי , הסיפור של העם היהודי עם אלוהים וסיפור העיר שלנו רוויית הסכסוכים . לאחר השיעור , קיבלתי מנרי , הפסיכולוג שלך , את המייל הבא . חשוב לי שתקראי אותו , לא בטוח שתאהבי : Neri : From : To רוחמה Sunday , August 10 , 2008 , 23 . 52 PM : Sent : Subject ערב תשעה באב - דמעתה" על לחיה " הי רוחמה , שוב תודה על ההזדמנות שנתת לי ללמד איתך . לא נעים לי להגיד , אבל כשאני נזכר בשיעור אני חושב שהיה די מוצלח . עם זאת , אני מתחיל לחשוב שחירותא יוצאת אצלך מלהיבה יותר ממה שהיא באמת . ולמה ? כי במידה רבה היא מה שיש בך , אך את רוצה שהיא תחזיק עבורך , וגם כי יש בה ממה שאני רואה בך ומתפעל , אבל בוחר לומר זאת דרכה . שהרי בעצם...
אל הספר