ח. ניסיונות בית המשפט להתמודד עם טענות מהותיות נגד הריסות בתים

התדירות והיקף השימוש באמצעי הריסת הבתים על ידי ישראל הביאו את שופטי בית המשפט העליון להכרה שאין מנוס מלנסות להתמודד ברצינות עם טענות מהותיות שהעלו העותרים בעתירותיהם לבג"ץ התוקפות את חוקיות המדיניות הזו . אכן , ביסוס החוקיות של אמצעי הריסת הבתים על התזה שדין מקומי גובר על הוראות מהותיות של המשפט הבין לאומי ההומניטרי נראה בעיני רבים כניסיון של השופטים להתחמק מדיון רציני בבעיות האמתיות העולות ממדיניות הריסת הבתים . הטענה המשמעותית ביותר שהועלתה בעתירות לבג"ץ נגד אמצעי הריסת הבתים הייתה שמדובר בהטלת עונש קולקטיבי על אוכלוסייה אזרחית הנתונה בכיבוש אגב הפרת הוראות מהותיות של המשפט הבין לאומי ההומניטרי האוסרות זאת במפורש . בית המשפט העליון אמנם חזר ודחה טענה זו , אולם התמודדות ישירה עמה , בלי להסתמך על " תזת הדין המקומי , " אפשר למצוא בפעם הראשונה רק בשנת 1986 בפסק הדין בעניין דג'לס . מן העתירה עולה כי בני משפחותיהם של העותרים השתתפו 97 בג 5518 / 90 "ץ אבו תייס נ' מפקד כוחות צה"ל באזור חבל עזה , תק על ); 1991 ) 227 ) 1 ) 91 בג 2665 / 90 "ץ קראבסה נ' שר הבטחון , תק על . ) 1990 ) 25 ) 3 ) 90 9...  אל הספר