א. פרקטיקת הריסת הבתים של ישראל

הריסת בתים עונשית בגרסתה הישראלית היא הריסה מלאה או חלקית של בית מגורים או אטימתו המלאה או החלקית בתגובה על מעורבות של אחד או יותר מדיירי הבית בביצוע פעולות טרור נגד ישראלים או בביצוע עברות ביטחוניות אחרות . מטרתה הרשמית של מדיניות זו היא הרתעת הרבים מפני מעורבות בביצוע פעולות טרור . ואולם אף שתקנות ההגנה חלות הן בשטח ישראל הן בשטחים , השתמשה ישראל במשך השנים באמצעי הריסת הבתים אך ורק כלפי האוכלוסייה הפלסטינית המתגוררת בישראל ובשטחים . אמצעי הריסת הבתים מעולם לא ננקט כלפי אזרחיה היהודים , גם לא במקרים שבהם ביצעו יהודים פעולות טרור , ובכלל זה רצח של פלסטינים על רקע לאומני . ישראל החלה במדיניות הריסת הבתים בשנת , 1967 לאחר תפיסת שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה . הריסות הבתים בוצעו על פי צו שפרסם המפקד הצבאי באזור הרלוונטי מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה . רובם המכריע של הבתים שנהרסו היו בתי מגורים של פלסטינים תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה . נוסף על כך הרסה 12 יתרה מזו , דיין השתתף בהריסת בתים כבר בשנות השלושים . בביוגרפיה שכתב עליו שבתאי טבת הוא מתאר כיצד התחפשה בשנת 1939 כיתה של ההגנה בפיקודו ש...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר