תיארתי עד כה את רכיבי העמדות הדתיות בנוגע לשטחים : האידאולוגיה כלפי ארץ ישראל , הערכת המצב הביטחוני וההקשר ההלכתי . בקרב הציבור הדתי לגווניו יש משקל שונה לרכיבים השונים . למשל , בציבור החרדי ( פרט לחב"ד ) לא נעשה שימוש בטיעונים הלכתיים , אך יש בו נטייה נצית הנובעת מגישה ביטחונית האופיינית למה שאשר אריאן כינה " עם לבדו ישכון . " גם בציבור הציוני-הדתי נשמעות כמה דעות ; לכאורה אפשר להבחין בו , בנושא המדיני , בין טיעונים " דתיים" ל"כלליים . " אין ספק שיש אנשים דתיים , וגם לא דתיים , אשר היותם מה שהם אינו גורם מכריע בעמדתם . אולם , כאמור , אי-אפשר להתעלם מן הקורלציה המובהקת בין התנגדות לוויתורים בשטחים לבין מידת הדתיות . קורלציה זו עומדת על הפרק לעתים קרובות בדיון הפנימי בתוך הימין הדתי בעניין " הסברה . " כלומר , יש מי שסבור שחשוב למצוא שפה משותפת עם הציבור הכללי ולא להתבסס על טיעונים מתחום האמונה ומקורות הדת , ויש מי שחושב שיש להציג עמדה אמונית ברורה ושכל ניסיון לטשטש צד זה ( למשל על ידי שימוש בטיעונים ביטחוניים ) יביא לנסיגות "ביטחוניסטיות . " אילו עמדות כלפי נסיגה מהשטחים התגבשו בתוך הקב...
אל הספר