עד 1967 לא עמדו חילוקי הדעות בנושאים ביטחוניים במוקד השיח המפלגתי הפוליטי , אף שכן היו חילוקי דעות כאלה בין המפלגות ובתוכן - בייחוד במפלגת השלטון מפא"י . לאחר מלחמת ששת הימים הפך בהדרגה היחס לשטחים שנכבשו במלחמה וההתיישבות בהם לפולמוס הפוליטי המרכזי , ורוב המפלגות , ובוודאי מפלגות שראו עצמן מפלגות שלטון , מיצבו את עצמן בזיקה לעמדתן בפולמוס זה . את השיח המתנהל מאז אפשר לתאר מכמה נקודות מבט : יש בו חלקים ביטחוניים ואסטרטגיים , כרוכות בו שאלות מוסריות וכלכליות , והוא משקף עמדות כלפי הגדרת הציונות ויעדי המדינה . בתוך הדיון הכללי הלכה והתגבשה עמדה דומיננטית בקרב הציבור הדתי . השיח ההגמוני בציבור הדתי מתבסס על נימוקים דתיים ומציג בדרך כלל את מגוון האפשרויות בניסוח חריף וחד-משמעי . מבחינת השוללים כל נסיגה לא משנה מהו הסידור המדיני החלופי - " האופציה הירדנית" או מדינה פלסטינית , " גבולות 14 דוגמה לכך היא התייצבותה של מפלגת העבודה לצד התמיכה בפשרה טריטוריאלית , אף על פי שבשנים הראשונות לאחר 1967 היה בה ייצוג מכובד לאנשי ארץ ישראל השלמה . 15 לדיון המתמקד בפן הכלכלי-החברתי של ההתיישבות בשטחים ראו...
אל הספר