" רוח גטו וילנה" התאפיינה בפעילות תרבותית ענפה ואינטנסיבית , בהווי מיוחד , בהומור , בפעילות וולונטרית ועוד . הדבר קיבל ביטוי בתחומים שונים , ודוגמה בולטת היא הקמת התיאטרון בינואר , 1942 על רקע התנגדות ציבורית וכתובות ברחובות "אין עושים תיאטרון בבית קברות . " אלא שבתוך זמן קצר חל שינוי והתיאטרון זכה להכרה רחבה ולפופולריות רבה . יחד עם התיאטרון נוסדה גם תזמורת סימפונית שהעניקה לתושבים רגעים של התעלות רוח והשכיחה מעט את מעשי הרצח ותנאי המחיה הקשים . מהתזמורת הסימפונית נגזרה תזמורת קאמרית קטנה . בתיאטרון , שהציג בפני אולמות מלאים , צפו במהלך שנת 38 , כ-000 1942 איש – כמעט כפליים מאוכלוסיית הגטו . ההצגות התבססו על פי רוב על קטעי שירה וטקסטים סאטיריים שחיברו והלחינו אמני הגטו , ושהפכו בתוך זמן קצר לנחלת הכלל . התיאטרון והתזמורת הופיעו באירועים שונים ובפני מועצת הבריגדירים , ובכך חיזקו את הקשר עם "העם . " השחקנים , הבימאים והזמרים הפגינו רמה אומנותית גבוהה והפכו בתוך זמן קצר לאהובי הקהל . באמצע שנת 1943 נפתח אף תיאטרון עברי שהציג את "היהודי הנצחי , " אך ימיו היו קצרים עקב חיסול הגטו . כן פעלו...
אל הספר