בחינת תפקודו של היודנראט בגטו וילנה מעלה שאף שעשה לטובת הציבור היו בפעילותו צדדים שליליים שהתקבלו בציבור בהתמרמרות ובכעס . לחברי היודנראט , לבעלי התפקידים הבכירים ולחלק ניכר מהפקידות הזוטרה היו שיינים , דבר שהעניק להם ביטחון יחסי ותחושת כוח . רבים מהם הפגינו שררה ואדישות כלפי התושבים והיו אטומים למצוקותיהם ולתחנוניהם . הפרוטקציה והעזרה לקרובי משפחה ולחברי תנועה הפכו לחלק משיטת הפעולה של היודנראט , והתושבים נאלצו לעתים קרובות להשתמש בהיכרויות קודמות , בתיווך של ידידים או בשוחד , כדי להצליח בענייניהם . הציבור הרחב היה תלוי באופן מוחלט במנהלת הגטו ונאלץ לסבול את הביורוקרטיה המסועפת שלה . במגעים התכופים שקיים עם נציגיה נתקל הציבור בזלזול , בחוסר התחשבות וביחס בוטה עד כדי השפלה . מנהלת הגטו דאגה לאינטרסים שלה וסיפקה לאנשיה טובות הנאה . כך הנהיגה את ה"פאיוק" – מנת יתר של מצרכים שחולקה על פי מפתח דרגות , כשבראש הסולם עומד ראש הגטו עצמו . ה"פאיוק" היה תוספת משמעותית ביותר להקצבת המזון הרגילה , ובמידה זו או אחרת נהנו ממנו קרוב למחצית עובדי היודנראט והמשטרה . התנהגות זו הביאה בקרב תושבי הגטו לתח...
אל הספר