לחימה פעילה מול הכובש הגרמני דינה היה מוות והנוקט בצעד זה ידע מראש שאין לו כל סיכוי . כפי שכבר צוין אימצו חברי המחתרת בווילנה את רעיון המאבק המזוין ובחרו , ביודעין ומתוך רצון , בקו של הקרבה עצמית . הם עשו זאת כדי להגן על הכבוד הלאומי , שבא לידי ביטוי בקריאה "אל נלך כצאן לטבח , " וגם כדי להסב אבדות לגרמנים ככל שרק התאפשר . אנשי המחתרת באו מתנועות נוער שונות שבהן התגבש המטען האידיאולוגי שלהם . הם היו מלאי מוטיבציה ומשוכנעים במעשיהם . לא כן הציבור הרחב של הגטו שחסר את הבסיס החינוכי-אידיאולוגי וחיפש כל דרך להישאר בחיים . את הסיכוי המדומה לכך סיפקה לו מדיניות ההונאה הגרמנית שהסתירה ממנו את הצפוי לו , ובכל פעם מחדש נטעה בו תקווה שהגרוע מכול כבר מאחוריו . יהודי הגטו – אבות , אימהות , ילדים וזקנים – נאחזו בדברי הכזב של הגרמנים , לעתים אף מתוך חוסר מוצא ואשליה עצמית , ודחו את רעיון המאבק בכוח הכרוך במוות מיידי . המדיניות הגרמנית של הטעיה ורמייה , שמומשה במידה רבה על ידי גנס והיודנראט שהאמינו בתחילה שההצלה אפשרית , עד שלבסוף נוכחו לדעת שהולכו שולל , הצליחה להרחיק את הציבור מהמחתרת ומהתנגדות אקטי...
אל הספר