אף שחברי היודנראט בווילנה לא היו דמויות מוכרות לציבור הרחב ולא נמנו עם המנהיגות המסורתית , היודנראט הצליח כבר מההתחלה להיות המוסד השלטוני הפנימי הבלתי מעורער של הגטו . בתפקודו הוא היה נתון בין הפטיש לסדן : היה עליו למלא בקפדנות את הוראות הממשל הגרמני ולהיענות לדרישותיו – מאספקת אנשים לעבודה ועד לריכוז תושבים באקציות – ובו בזמן לדאוג לארגון דפוסי החיים בגטו . פעילותו הייתה קשה שבעתיים בחודשים הראשונים , בזמן שאלפים נרצחו בפונאר באקציות ההמוניות כשמסגרות השליטה היו בהתארגנות ובגטו שרר דכדוך עמוק ואובדן כיוון . מלכתחילה פעל היודנראט לשמירת חיי התושבים . ההתארגנות המהירה של מוסדותיו אפשרה לתושבי הגטו למצוא מקום למגורים ולו בדוחק רב , לקבל הקצבת מזון בסיסית מינימלית ולצאת לעבודה ובאמצעותה להבריח ולסחור . היודנראט הגדיל בהתמדה את כמות תלושי המזון וסיפק אותם גם למי שהיו מבחינת הממשל הגרמני בלתי לגליים . תלושי לחם חולקו כמעט לכול . כדי לסייע לאוכלוסייה בהשגת מזון , ובמיוחד כדי לסעוד עניים ונזקקים , הקים היודנראט חמישה מטבחים ציבוריים שסיפקו מדי יום ארוחות צהריים חמות , ובאופן חלקי גם ארוחות ער...
אל הספר