המעבר של יהודי וילנה לגטו היה כרוך בשבר ובאובדן נוראים . בתקופה הקצרה של חודשיים וחצי , מהכיבוש הגרמני עד הכניסה לגטו ב-6 בספטמבר , 1941 נרצחו בפונאר בידי האיינזאצקומאנדוס , ו-3 9 בסיוע משתפי פעולה ליטאים , 16 , כ-000 איש – רבע מהאוכלוסייה היהודית בווילנה . הדבר הצטרף לסדרה של מעשי השפלה , דיכוי ונישול שביצע הממשל הנאצי . רצח יהודים בשטחים במזרח החל זמן קצר לאחר הכיבוש , במסגרת התוכנית הגרמנית להשמדת העם היהודי , אך בווילנה זה נעשה בפעולות פתע , בהיקפים ובאינטנסיביות שלא היו כמותם . האקציות והצווים הבלתי פוסקים הותירו משפחות רבות ללא בעלים-אבות וללא רכוש , והשליכו אוכלוסייה שלמה למעגלי פחד וחרדה מפני הבאות . לאחר הכניסה לגטו היו היהודים נתונים במצבים קשים מנשוא : גל של אקציות המוניות עד סוף השנה שבהן נרצחו קרוב 20 , ל-000 איש – מחצית מתושבי הגטו , ובכלל זה חיסול הגטו השני שהתקיים רק שבעה שבועות . שבר ברצף ההנהגה המסורתית של הקהילה , בעקבות רצח של חלק ניכר מהמנהיגים ומאנשי הציבור . על פי הוראת הגרמנים הורכב היודנראט באופן אקראי ומאנשים בלתי מוכרים . סכנת מוות מתמדת כשהשיין ( תעודת העבוד...
אל הספר