כניסת היהודים לגטו סגרה בפניהם כמעט לגמרי את מקורות ההכנסה . החנויות והמפעלים נותרו מעבר לחומות ובתוך הגטו היה עליהם להתחיל מחדש בחוסר כול . וכך , בעוד הם נרצחים באקציות הבלתי פוסקות ניצבו היהודים בפני סכנה מוחשית של מוות ברעב . וגם אם היו כאלה שהצליחו להביא עימם אי אלו מצרכים , הרי שהייתה זו "טיפה בים" – מזור מוגבל ביותר למספר קטן של אנשים , ולזמן קצר . אך אם היה אפשר לצפות שהרעב והמחלות ישלימו את מלאכת הרצח הגרמנית , בפועל התפתחו הדברים בגטו וילנה באופן שונה לחלוטין , וכפי שהגטו ידע לבלום את התפשטותן של מחלות ומגפות , כך ידע לגבור על סכנת תמותה ברעב . וכך , אף שהתושבים חיו במחסור מתמשך ובתנאי קיום קשים , וחלקם אף הגיע לפת לחם ולרעב של ממש – מצבם היה טוב לאין ערוך מזה של היהודים בגטאות אחרים , בוורשה ובלודז' למשל , שבהם מתו אנשים בהמוניהם מרעב , מתשישות וממחלות . אי הוודאות והתוהו ובוהו שהיו כרוכים בכניסה לגטו לא ארכו זמן רב . בתוך ימים החלו היודנראט ומוסדותיו לארגן את סדרי החיים ולדאוג 19 ראה בעניין זה את הפסקה הקודמת "השמירה על בריאות הציבור . "
אל הספר